עברית English    
   
 

כניסת             
לקוחות            

                                                                                                                                                                   
                                     דוא"ל      
                           elitoy@gmail.com
                          טל. 054-4602-765
                                   או שלחו 
                              טופס יצירת קשר                    
                     
      מיתוג    מסך   דפוס איור  אמנות תחנת העיצוב של אלי טויסטר

14 תחנות בדרך ל-"משפט חסר"
בנובמבר 2010 הצגתי תערוכה אישית בשם "משפט חסר". התערוכה ניקראה "משפט חסר" משום שכל העבודות כל אחת בדרכה מספרת סיפורים "עם חורים" סיפורים לא שלמים. במאמר הבא ברצוני לציין כמה תחנות שהובילו אל התערוכה.

 
1. שאלות של זהות

הסיפורים ה"חסרים" שלי מתחילים בבדיקה הפנימית לנסות ולתייג את המקום שלי בעולם.
הצורך והשאלות השתנו עם השנים- בשנות העשרים עלו שאלות לגבי זהותי הגברית, בהמשך בתקופת לימודיי בניו יורק עלו שאלות לגבי הזרות שלי, שאלות לגבי סביבה, חברים...
 
2. חורים בעלילה

ההתלבטויות הולידו את העבודות אך החרדות הפנימיות שלי גרמו לי לייצר את החורים בעלילה: החורים הם כמו אותם רגעים בהם אני נסוג ואומר לעצמי: לא סיפרתי כלום, או אני לא באמת העניין פה.

3. עולם דיגיטלי

אני מגיע מעולם דיגיטלי אינטראקטיבי. עולם זה מאפשר לי לייצר סיפורים "לא לינארים" מצד אחד ורב שכבתיים מצד שני.
בעבודות שלי אין צופה! משום שברגע שצופה חוצה את המרחב העלילתי של העבודה הוא נעשה חלק מהסיפור. הוא הופך מצופה ל"משתמש".


5. יונה וולך

"כמה שתחלק את העולם לשניים
הוא העולם יחלק אותך לשניים בחזרה".

(יונה וולך/ עוד בורגני, מתוך הספר “צורות” הוצ' הקיבוץ המאוחד 1985)

יונה וולך מייצגת עבורי איזושהי תפנית בחיים, שבה הבנתי שהחיים אינם ניתנים לתיוג, הם אינם שחור-לבן, גבר-אישה. הבנתי שהעולם המסורתי שממנו אני מגיע, ניתנים לפירוק ושבירה, והם ניתנים להרכבה מחדש בתבניות חדשות, מבנים חדשים ותתי-מבנים.

6. Are you talking to me?



8.מיבנה הריזום

עבודתי דומה למבנה הבוטני של הריזום: שורש מרכזי המתפצל לאין סוף שורשים קטנים.



אני יוצר תסריט הנשען על ארגון מכאני של נרטיב, תוך ניצול המדיום הטכנולוגי (דיגיטלי-אינטראקטיבי) לארגון בסיס נתונים שמהווה את השלד העלילתי.
כך מתאפשר קשר אינטראקטיבי בין הצופה שהופך  ל"משתמש" (אקטיבי), אליי כיוצר.

בעולם הנרטיבי אותו אני יוצר, המשתמש יוצא למסע במטרה לחצות את מרחבי העלילה תוך שבירת הרצף הליניארי שלה. ייתכן ש"משתמש" ירצה להכיל כמה שיותר חלקים מהעלילה אך סביר שלא יצליח, וזה חלק מהסיפור, שכן החסר חשוב לא פחות מהנוכח!


בעבודתי מתבטל הרצף ההיררכי, על ידי רשת של נקודות, אשר בכל אחת מהן מתאפשר למשתמש להתערב בעלילה בצורה שמאפשרת יצירת סיפור ייחודי, כמעט חד פעמי, התפור למידותיו.

9.שאלות של שליטה

כאשר המשתמש שובר את הרצף הליניארי תוך "פלישה" למרחב הדיגיטלי שלי, הוא לוקח שליטה על העבודה אך מאידך מסתכן בדחייה. אני יכול להתגרות, לבלבל או לכוון אותו במהלכיו; המשתמש, קובע הוא, בתורו, את המהלכים שיוצר. האם אכן קיימת החלטה אמיתית של המשתמש כיצד להתקדם? האם אני, כיוצר, מבצע מניפולציה במהלכיו? או שאולי זו יד הגורל היוצרת בכל פעם נרטיב חדש, ללא קשר לרצונות היוצר ו/או המשתמש?
מיל כל אלו צריך לזכור את המטרה המשוטפת של המשתמש ושלי- סיפור

10. מאיה בז'ראנו

בתקופת לימודי בקמרה אובסקורה, התמזל מזלי לקחת חלק בפרויקט הפקת סי-די רום אינטראקטיבי למשוררת מאיה בז'ראנו (1998). לצורך הכנת הסי.די נבחרו שלושה-עשר משיריה של בז'ראנו, שעובדו  ע"י סטודנטים בקבוצות וביחידים ליצירות אינטראקטיביות , תוך שמירה על קשר עם המשוררת. תרצה אבן, מנחת הפרויקט, שאלה את בז'ראנו על העברת השליטה על השירים לקבוצת אנשים שלא הכירה. בתשובה, ענתה מאיה בז'ראנו, שחלק לגיטימי מהדיאלוג שבין היוצר ליצירתו הוא שאף פרשנות שנענית ליצירה אינה ניתנת לשליטה: "זהו גורלו של יוצר, להיות למעשה מופקע מהיצירות האישיות שלו" (עיתון קמרה אובסקורה, יולי 1998).


11. ארגון מכאני של נרטיב
תוך ניצול המדיום הטכנולוגי (דיגיטלי-אינטראקטיבי) לארגון בסיס נתונים שמהווה את השלד העלילתי.


12.  אני בשלושה חלקים
דימוי עצמי המבוסס על בסיס נתונים
פירוק וחיבור


13. שאלות על גורל
Storytelling

האופן שבו אני מספר סיפור אינו מחדש דבר מעבר לשימוש בטכנולוגיה. כך בדיוק נהגו מספרי הסיפורים משחר הימים ביושבם סביב המדורה – האופן שבו סיפרו את סיפורם תוך התאמת העלילה לאלו היושבים מולם, להלך הרוח שלהם או למסר שברצונם להעביר, יצר ייחודיות עלילתית, ושונה תדיר לאור תגובות השומעים.

זו כנראה הסיבה שבחרתי להשתמש בקלפי טארוט כחלק מהותי בנרטיב היצירתי. קלפי הטארוט הם שארית קדומה של עולם מספרי הסיפורים. איטלו קלווינו יצר חוויה דומה ב "טירת הגורלות המצטלבים",  (1973, תורגם לעברית ב-1997, ספריית פועלים). סיפור מסע, שמאחוריו פתיחות של קלפים. קלווינו מעיד שהספר נוצר בראשיתו מתוך תמונות קלפי הטארוט, שמתוכן בקעו המילים. הוא סידר שורה של קלפים באופן אקראי וניסה לצוד את הסיפור,  ואכן, כך נוצר הסיפור הראשון. לכל אורכו של הספר משתמש קלוונו בטארוט כמנגנון לכתיבת סיפורים.



14. גראהם ווינברין

גראהם ווינברין כתב על "ים הסיפורים" (MFJ No. 28, 1995): הדימוי במובן הנוסטלגי משמש את הסופר ותהליך היצירה שהוא עובר, אותו ים שמתוך מימיו הוא שולה  מילה ועוד מילה עד שטווה את הרצף הסיפורי שלו. גראהם מציע להפנות את אותו ים או נהר אל עבר הקורא, לתת לו לשחות בו כראות עיניו. במרחב הסיפורי הזה, מערבולות שנוצרות ע"י תנועתו של השחיין משנות את זרמי העלילה.

כאן מוטלת אחריות רבה בידיי כיוצר, משום שאותו שחיין עדיין יוצר רצף עלילתי, מארגן את הכאוס באופן שהגיוני בעיניו. עליי, כיוצר, מוטלת האחריות  ליצור כפל תחושות: הענקת סיפוק מהפריסה העלילתית תוך מתן הבנה או מחשבה שהמשתמש קובע את הנתיב.
הדבר אפשרי אם אתן לו לחצות את הנהר בבטחה אך גם את הבנה שלא ניתן לחצות את אותו נהר באותו מקום פעמיים, כלומר הידיעה על תרחישים היפוטטיים נוספים.